אני שונא בקרות. שונא. בתור איש רובוטיקה ומכניקה משוגעת שמפוצצת בקרה (וטוב שכך), בכלי רכב אני שונא בקרות. כאילו, ABS הוא אחלה - אני בטוח שהוא יכול להציל אותי יום אחד - אבל רוצה אותו רק בקדמי. מעבר לזה, תעזבו אותי מבקרות.
אני לא סובל בקרות כי אני שונא את העיקרון שביני לבין המכונה תחתיי יש מישהו שמחליט בשבילי; שכשאתה פותח גז, פירושו אתה מבקש גז. מחשב ניהול מנוע, יו ליטל שיט, למה מי אתה? מי אתה שתחליט כמה גז באמת לתת? לך תטפל בהצתה ועזוב לי את השאר.
השורשים של האנטי שלי נעוצים בסיפור ארוך ומייגע על הילדות שלי ואהבתי למכניקה, אבל זה לא הנושא של הטור. זה שאני שונא בקרות אומר משהו רק עלי, זה לא אומר כלום על העולם.
בתכל׳ס, בעולם לא כולם מפגרים כמוני, שחיים ונושמים את המכונה, מרגישים כל מיסב וכל גלג״ש כאילו הם חלק מהגוף - אפילו אם הרגישות הזאת בסופו של דבר מגבילה ומאטה אותם. בפועל בעולם, הטכנולוגיה עשתה את הבלתי-יאמן: היא הפכה את המסוגלות להוריד כוחות עצומים לקרקע ולהישאר על הגלגלים - מיומנות שנחשבה עד לפני שנים מעטות לתכונה של גיבורי-על בודדים - לנחלת הכלל.
וזה בסדר, מקובל והגיוני, ואפילו די מגניב.
כי יותר קל לרכוב מהר על אופנוע עם בקרות.
אופנוע שקל לרכב עליו פירושו אופנוע שעושה תמיד מה שמבקשים ממנו. נשמע טריוויאלי, אבל תנאי הדרך והמציאות על הכביש לפעמים משנים לאופנוע את התכניות. במקרה של מהמורות או כביש מגורד למשל, האופנוע יזוז קצת לצדדים וקצת על המתלים. וזה בסדר, זה היה מאז ומעולם, רק שהיום יש מערכות שמרגישות את זה במקומנו ויודעות איך לטפל בבעיה.
דמיינו את עצמכם לרגע עומדים ברמזור אדום לפניה שמאלה. הוא מתחלף ואתם יוצאים לדרככם שמחים וטובי לב. את הכתם הקטן על האספלט פספסתם בדרך, אבל האופנוע לא. הוא עבר עליו, איבד אחיזה, סגר מצערת, ייצב את המתלים, פתח מצערת חזרה, וכל זה... בשליש שניה. זה אופנוע שקל לרכב עליו, אין ויכוח.
בתחילת דרכו של עולם הבקרות האלקטרוניות, זה לא היה כזה חלק. כעקרון BMW כבר הציגו בקרת אחיזה ב-1988, אבל העסק נכנס למיינסטרים רק לקראת 2010. בשנים האלה, כשהמחשב היה מזהה החלקה של הגלגל האחורי, הוא היה חותך את ההצתה ו/או את הדלק בצורה כזו אלימה, שלא היה ספק שזוהתה שם החלקה...
בשורה התחתונה, אנחנו כרוכבים היינו מרגישים את המיני-החלקה הזו, וגם מרגישים איך המחשב מתקן לנו את הפאלטה ומוציא אותנו מזה עם צד של הגומי על האספלט. ובתור אנשים שגדלו אופנועים בלי בקרות, הבנו את הקטע: אם המנוע נחתך והאופנוע יוצא מהקו, אז היינו על הקשקש וכדאי לתחיל היזהר.
טוסו חזרה להווה, והיום המחשב שמותקן באופנוע מודרני לא רק מזהה מיני-החלקות, אלא מיקרו-החלקות. הוא חולש על שלל חיישנים למדידות מיקום המתלים, מהירויות הגלגלים, זווית ההטיה וכוחות הג'י. הוא כל-יודע, וגם כל-מתקן כשקורה משהו. וברמה שהחיישנים האלה חשים, כל הזמן קורה משהו בזמן הרכיבה. אבל מערכות העזר האלקטרוניות היום חזקות ומהירות מספיק כדי להחביא מאיתנו את כל השיט הזה, ומייצרות לנו חוויות רכיבה בטוחה ונטולת דאגות.
כי בסופו של דבר, מבחינת האופנוע המודרני, תפקידנו הוא להאיץ, לבלום ולפנות. אה, ולפתוח את הג'ק בחניה כדי שלא ייפול... בכל השאר הוא מטפל.
רק בעיה אחת נשארה: אנחנו כבר לא מרגישים את המיני-החלקות של פעם. זה אומר שאנחנו כבר לא מרגישים את הקצה. ואצל הרבה אנשים ביקום, אם לא מרגישים את הקצה אז צריך ללכת ולחפש אותו. כי כרגע יש פול אחיזה והכל בסדר, אז יאללה, יותר מהר!
זהו, שלא. אם יש לכם אופנוע מודרני מכובד, סיכוי סביר שהוא כבר הציל את התחת שלכם פעם אחת גם אם לא הרגשתם בכלל. וזה אמנם נכון שהבקרות הנפלאות מאפשרות יציאה ממצבים בעייתיים ומרחיקות את הקצה טיפה, אבל הם גם מסתירות את הקצה הזה מאיתנו. וכשעוברים אותו, לפעמים הקצה הזה הוא בלתי נשלט - לא משנה אילו עזרים טכנולוגיים עומדים לרשותך.
ולסיכום העניין, הנה שני דברים שכדאי מאוד לא לשכוח אף פעם:
1: אין עדיין אף בקרה, או מערכת התראה, שיכולות לזהות, לנהל ולשקם את השטיפה הצידה של הגלגל הקדמי(!) במקרה של איבוד אחיזה בהטיה (השכבה נמוכה מדי, מקטע אספלט חלק, רטיבות. כאלה). מאז ומעולם זו הייתה אחריותו של הרוכב בלבד.
2: הטכנולוגיה אף פעם לא תנצח את הפיזיקה. מכאן שראש שאנן -שסומך באופן עיוור על עזרה טכנולוגית - עדיין יכול להעיף 200 קילו מתכת אל מצבים שהסביבה והמוח שלו לא יכולים להכיל. פיזיקלית.
אז כדאי להישאר ער.
Comentarios