בין אם שמתם לב ובין אם לא, הגענו לפרק האחרון בסדרת המאמרים על קצב.
״נו קוסטינג״ (No Coasting).
העקרון שמאחורי העיקרון הזה אומר שהאופנוע לא נע לעולם בלי ויסות קצב של הרוכב.
הווה אומר; רכיבה או על הגז, או על הבלמים. אין מצב שבו האופנוע משייט סתם כך בגז סגור ומחליט בעצמו.
אימוץ העיקרון הזה מחדד את תכנון הרכיבה, ומשחיז כל הזמן את פעולות התפעול של הרוכב. ״נו קוסטינג״ מאפשר לנהל את חלוקת האחיזה בין הגלגל האחורי לקדמי באופן יזום, מתוזמן ומדויק. בקצה התרגולים והשאיפות, רכיבה ״ללא שיוט״ גם ממקסמת את המהירות על פני קטע נתון. שווה.
באימונים אצלנו באופנוען מאומן, הרוכבים יוצאים תחילה אל המסלול עם ההנחיה הזו בלבד: ״או גז, או ברקס״. נקודה. אין דבר כזה לעזוב בלמים בלי להתחבר מיד לגז, ואין דבר כזה סגירת גז בלי עליה מיידית על הבלמים.
מהר מאוד הרוכבים מבינים לבד שכדאי לתכנן מראש את המעברים הללו; למקם את הרפייה ממנוף הבלם בדיוק במקום בו הם רוצים את הגז בחזרה, ולמשוך את הגז בדיוק עד המקום בו הם רוצים להתחיל לנהל גישה אל הפניה על הבלמים.
המחוייבות למעבר מידי בין מערכות השליטה בקצב - ללא השתהות וללא תפר - מחייבת את המתאמנים גם לדיוק וחלקות תפעול. הרי צריך למוסס את כל המהירות העודפת ולווסת החוצה לאט את מנוף הבלם, כדי שבדיוק ברגע שחרור הבלמים הגז יוכל להתחבר חלק ולאסוף את האופנוע חזרה אל היציבות. בלי דרמה ובלי טראומה למתלים.
ואולי הכי חשוב: עקרון ה״נו קוסטינג״ מצליח להאיר ולשכלל את ההבנה והתפקוד שלנו בשני מישורים חשובים במקביל:
1) התכנון הגאוגרפי, שמזהה מראש וממקם את רגעי המעבר מבלמים לגז.
2) החיבור לאופנוע, שמאפשר ביצוע מדויק וחלק של המעברים הללו - דווקא במצבים בהם לאופנוע יש הכי מעט אחיזה ויציבות.
כששני אלה קורים ביחד ובמקביל, אז אתה מלך על האופנוע. בגשם ועל עפר, בעיר ובכפר, על מסלול או בדרך לספר.
שליטה בכל מרכיבי הקצב (בלי בלמים, על הגז, על הבלמים, נו קוסטינג) הופכת את האופנוע למכונה שקוראת מחשבות. שהרי טעויות קטנטנות בקצב הן אלה שתמיד דופקות לנו את כל התוכניות והפנטזיות (ותבדקו את ההצהרה הזו). אבל סנכרון מוחלט בין מה שמתכננות העיניים לבין הקצב המדויק שמאפשר את הביצוע, זה הקסם.
היכולת לקסום את הקסם הזה תלויה ברכיבות רבות בהן מתאמנים על הרזולוציה בגז, על הרגש בבלמים, ועל החלקות המדויקת במעברים ביניהם. כל יום, כל היום, בלי עומסים ובלי לחץ. חלק ורגוע. אלה הן רכיבות בהן מלמדים את כף יד ימין וכף רגל ימין איך מנגנים על אופנוע. ואז, כמו על גיטרה, זה קורה: האצבעות מנגנות את המחשבות.
עופו על זה.
Comments