השורשים של החוויה המוטורית-ציורית-גסטרונומית הזו ניטעו ביוני שנה שעברה, אי שם בדולומיטים האיטלקיים (סיפור אחר...). רוני, אישתי, קיבלה איחולי יום הולדת שמח בשיחת וידאו ואז זרקה לחלל האוויר את האמירה האופטימית: "פעם הבאה ביחד".
מאז, התחיל להתבשל לו יעד חדש לטיולי אופנוען מאומן ביוון הקרובה, ואני דאגתי להיות מעודכן.
כשהבשילו התנאים ונפתח הרישום, אימצתי אימרה ששמעתי פעם ממישהו לגבי טיולים שכאלה: "קודם כל תזמין, אח"כ תתמודד עם השאר" (גילוי נאות - לא, זה לא תמיד כזה פשוט ואפילו מורכב מאוד, אבל הפעם הצליח לנו והיה שווה).
אז בקפיצה מהירה קדימה, מצאנו עצמנו עם קבוצה מופלאה של אנשים, יושבים בסוכנות באתונה, חותמים על נכונותנו לאמץ לשבוע את פאר היצירה הגרמנית (ובעיקר על כוונתנו להחזירה בשלמות). משם יצאנו אל הרחוב להתארגן על הכלים. במקרה שלי, מכונה מגודלת בכחול-לבן שנקראת R1200GS אדוונצ'ר.
המשפט הראשון ששמעתי היה "תבדוק אם הוא לא גבוה מדי, אם אתה מגיע לריצפה". כאן זה המקום לציין את המובן מאליו לכל מי שאי-פעם היה בטווח ראיה ממני וממבחר הדו"גים שמסביבנו: לא היה אף כלי שעמד שם, שאם אעלה עליו יהיו לי יומרות כלשהן להניח בבטחה את רגליי על הארץ. כרגיל. מכיוון שכך ובזכות ה״מבט-כידון-גז״, התחברנו חיש אל האדוונצ'ר המרשים (יש שאומרים המוגזם) ויצאנו לדרך.
עכשיו, בגדול, רוב השבוע היה רכיבה אל ההרים, מההרים, על ההרים, מתחת להרים, ונראה לי שקלטתם את המוטיב. אבל כאן המקום לנסות ולתאר את אופי הרכיבה ומה שרץ לנו מתחת לאבובי הגומי. הכבישים שם מאוד מגוונים ויצירתיים בשלל המצעים שארגנו לנו באימון הרכיבה הזה (כן, לא טעיתי במינוח: אימון רכיבה אחד ארוך, עם הפסקות ממש שוות). מצעים אלו כללו, בין השאר: אספלט משובח, אספלט סביר, אספלט ששכח שהיה פעם אספלט, אספלט מגורד, כורכר, כורכר מחופש לאספלט, אספלט מחופש לכורכר, ומדי פעם אפילו סלעים - תוצר של מלאכת דיפון המצוקים שהתקדמה על פניו באופן מרשים, עד שנגמר ליוונים התקציב.
היו אמנם קטעים שאיפשרו לפתוח גז למכביר, אבל האתגר והכיף האמיתיים היו דווקא לקלוט את כל שינויי השטח, להחליף דיסק בראש ולזרום עם זה לאורך כל השבוע.
בתוך כל זה, אני חייב לציין שהרכיבה על ה-GS אפשרה משהו קצת שונה בחשיבה. גם אם השתדלת שלא לבחון את שלל ההמצאות הטכנולוגיות שמקשטות את מחשב האופנוע ומכלוליו, הן עדיין שם; בכניסה להטיה, כשאתה מבחין באספלט הלא מושלם (לשון המעטה) ויודע שחבורה של מהנדסים מדויקים מתחתך איכשהו ישאירו את האחורי באחיזה; זה שם גם בידיעה שבכל שלב, כל עוד תיישר את האופנוע (וגם קצת בהטיה, ששש..) תוכל תמיד לרדת על הבלמים כסאח וזה אשכרה בולע את הקמ"שים באותה עוצמה שהמנוע בעט למעלה.
אבל העילוי הגדול ביותר בא דווקא מהשיפור בתחושה. זה קורה כי לאורך השבוע ישנן מספר הפסקות מתודיות. חלקן בעצירה באמצע היום, חלק בבוקר לפני היציאה וחלק בסיכום היום - עם או בלי עזרי הדרכה שונים. הדרכות אלו - לעתים לכל הקבוצה, לעתים למקבץ קטן ולאורך היום גם באופן פרטני - הופכות את כל הסיפור לחוויה מרוממת ברמת הרכיבה. כמות הקילומטרים מאפשרת בעצם ליישם את הכל באופן מיידי, לאורך זמן ותחת עין פקוחה.
גם החברותא (מעבר ליתרונות החברתיים הברורים) עוזרת בתחום זה. כי יש איתך עוד מלא עיניים לאורך כל השבוע - וגם מצלמות במקרה שלנו - שמעניקות פידבק מעולה (אם זכית באגו שמאפשר זאת). היה מדהים לראות את רמת הרכיבה מטפסת ובהתאם גם את הנאת הרכיבה שעלתה מיום ליום אצל כולם, ללא יוצא מן הכלל.
אז ביססנו את נושא הרכיבה. אבל הבטחתי אי-שם למעלה משהו על אוכל וציור, אז הנה משהו על ציור:
הנופים של יוון הצפונית מפתיעים מאוד וקרובים יותר לאירופה הקלאסית מאשר לתדמית הים-תיכונית. עברנו בדרך עיירות סקי שמזכירות את אחיותיהן ממזרח/מרכז אירופה. מזג האוויר, האווירה המסורתית, והירוק-ירוק ועוד קצת ירוק מסביב.
ועדיין, בתוך כל זה רושם אחד נחקק יותר מהשאר. באחד הבקרים, כחצי שעה אחרי תחילת הרכיבה, כל מה שעלה לי בראש זה "מרי פופינס". מי שזוכר את הסרט המיתולוגי, זוכר גם את הרגע בו הם קופצים לטיול בתוך ציור. וזו בדיוק היתה התחושה ביוון - שקפצנו עם האופנועים לרכיבה בתוך ציור.
ואסיים באוכל, כי כמו ברכיבה, נהייתי רעב מלתאר את כל החוויות לעיל. כל ארוחה, קלה ככבדה, התחילה בפריסת צלחות של סלט יווני קלאסי, צזיקי וסגנקי (גבינה מטוגנת). אחלה שיגרה קולינרית, קלה ואוורירית. מעבר לזה, זו לא באמת הפלטפורמה לביקורת מסעדות, אבל לפחות ברמה האישית אני יכול להעיד שהיה טעים והיה בזמן... והרבה... בכל הזדמנות.
דבר אחרון (כן, אני יודע, כתבתי "ואסיים", הלכה האמינות). גם ביוון ההררית, הקצת נידחת, הופתענו מרמה מאוד מפנקת של מלונות, שמהחלונות שלהם נשקף אותו נוף עליו כבר השתפכתי קודם. והאירוח המפנק הזה סוגר את השורה התחתונה: יוון היא האימון הכי מועיל והכי מפנק שיכולתי לבקש (עד הפעם הבאה).
תגובות