קיקסטארט לאופנוענות | אלי פנגס

השנה שנת 2007, סחבק בחל״ת ממירוצים, עדיין כתב רכב בבלייזר, עדיין כותב טור שנקרא ״הגזייה״ לאתר פולגז. תקופה אחרת. כמו חיים אחרים.

באותם ימים ניגש אליי בן של חבר ממירוצי הסופרמוטו - כולו בן 16, רגע לפני רכישת האופנוע הראשון - ושאל בתמימות אם יש לי טיפים למישהו כמוהו שעומד להתחיל עם העסק הזה של אופנוענות.

שיחה אקראית של כמה דקות, שאלה גדולה, מה תענה לו עכשיו?

עניתי לו משהו (אשכרה לא זוכר מה), אבל השאלה שלו המשיכה לנבור לי בראש; מה אתה אומר למי שרק עכשיו עומד להתחיל? איך תסביר לו לאיזה עולם הוא נכנס?

משום מה הצלחתי לחשוב רק על מה אני לא רוצה להגיד לו. לא רוצה להגיד לו ללבוש מגיני ברכיים, לא רוצה להגיד לו שהוא חייב הדרכה, לא רוצה לשטוף אותו בטיפים להישרדות בתנועה. לא רוצה בכלל לדבר איתו על בטיחות. הוא בן 16. כשאני הייתי בגילו, אם היית מדבר איתי על בטיחות הייתי מקיא קצת בפה, מסתובב והולך.

אז מה כן?

ובכן, המחשבות על מה אני כן רוצה להגיד לו, הן שהושיבו אותי לילה אחד לפני 13 שנים מול דף שורות עם עט ביד.

התחלתי לכתוב: ״גבירותי ורבותי, אם הייתי צריך לתת לכם רק עצה אחת לעתיד טוב יותר על אופנוע...״. כמה שבועות אחר-כך ובעזרת חברים נפלאים, הטקסט הזה הפך לסרטון כאן למטה שנקרא ״קיקסטארט לאופנוענות״.

והילד? כבר לא ילד. אבל עדיין רוכב.

פורסם לראשונה במגזין פול גז בשנת 2007, עדיין מדוייק.